אז למה מנהלי ההשקעות מתקשים להכות את המדד? (חלק א׳)

כאשר שוק ההון נכנס לסחרור דוגמת חודש מרץ 2020 תחילת הסגר הראשון של נגיף הקורונה ואי ודאות יוצאת דופן בשווקים,נאמר ואותו מנהל ההשקעות מחזיק 1 מיליארד ₪ במניות בנק הפועלים(מספר הגיוני מאוד בהתחשב בשווי השוק של הבנק כ-30 מיליארד ₪)

באותו היום יחליט מנהל ההשקעות כי מניות הבנקים עומדות להתרסק וירצה למכור את כל החזקתו בבנק הפועלים(כאשר בודאות יחזיק סכומים נוספים בשאר הבנקים)

משקיע פרטי, נאמר מחזיק 500 אלף ₪ באותה מניה ויוכל למכור אותה ב2-3 פעימות עם ירידה של 0.5% ביום רגיל ונאמר 5-7% ביום קיצוני של משבר 

אותו מנהל השקעות במנורה המחזיק 1 מיליארד ₪ באותה המניה לא יכול למכור את כל החזקתו, פשוט כי לא יהיה מי שיקנה

נאמר ויצליח להפטר מ-100 מיליון ₪ באותו היום מהנייר, כנראה שיהיה עליו לרסק את מניית החברה מטה כ-20-30% על מנת להגיע לקונים סבלניים יותר, ובכך להכיר בהפסד של 30% על שאר 900 מיליוני השקלים אותם עדיין יחזיק.

במידה ומדובר על החזקה מנייתית של ניירות בארצות הברית, אמנם היקפי המסחר משמעותיים הרבה יותר, אך גם שם דוגמת בנק הפועלים היא נכונה גם אם בירידה פחות דרמטית בגובה המניה

עכשיו לא מספיק שעליו להפיק תשואה גבוההעם כלים מוגבלים, ולא רק שאין באפשרותו למנוע מכה חזקה להחזקות הקיימות בשוק יורד, מנהל ההשקעות נתקל באי ודאות מאוד גדולה והיא:

היקף הנכסים אותו הוא מנהל

מדי יום חוסך זה או אחר מעביר את קרן הפנסיה, קופת הגמל או קרן ההשתלמות שלו מבית מנהל א לבית מנהל ב – כל אחד בהתאם לשיקולים והאינטרסים שלו

אז תחשבו על מנהל השקעות, הבונה פוזיציה כלשהי לפרק זמן מסוים ועליו יש אי ודאות של כמה כסף יישאר לו בעודו בונה את אותה הפוזיציה

לכן, מנהלי ההשקעות גם מחזיקים סכומי מזומן גדולים אשר לא מפיקים תשואה!

תבינו את המשמעות הדרמטית של גורמים אלו לביצועים של מנהלי ההשקעות בחסכונות הפנסיונים, ובעוד מספר ימים נמשיך עם קרנות הנאמנות.

לחלק ב׳ של המאמר.